תרבות

מושג התרבות פותח לראשונה על ידי אנתרופולוגים בסוף המאה ה-19, כאשר ההגדרה הראשונה והמפורסמת ביותר ניתנה על ידי אדוארד טיילור. על פי טיילור, תרבות היא אותה שלמות מורכבת של ידע, אמונה, אומנות, מוסר, חוק, מנהגים וכל אותם הכישרונות וההרגלים שהאדם רוכש אותם בהיותו חלק מהחברה. במשך השנים ניתנו הגדרות רבות למושג התרבות על ידי אנתרופולוגים וחוקרי תרבות. קליפורד גירץ, בספרו “פרשנות של תרבויות” הציג חלק קטן מההגדרות שאסף קלייד קלקהון:

דרך החיים הכוללת של עם
המורשת החברתית שהפרט רוכש מקבוצתו
דרך חשיבה, הרגשה והאמנה
הפשטה של ההתנהגות
תאוריה של האנתרופולוג על האופן שבו מתנהגת למעשה קבוצה של בני אדם
מחסן של למידה נאגרת
מערכת אוריינטציות תקניות לבעיות קבע
התנהגות נלמדת
מנגנון לקביעת התקנות הנורמטיביות של ההתנהגות
מערכת של טכניקות הסתגלות, הן לסביבה החיצונית והן לבני אדם אחרים
משקע של ההיסטוריה
בעקבות תאורטיקנים כמו גירץ ותאוריות כמו אנתרופולוגיה סמלית, נהוג כיום לעשות הבחנה בין גילויה של התרבות, היינו, ההתנהגות בפועל, ובין הערכים, האידיאלים והאמונות המשותפות לבני האדם. כך שהגדרות התרבות עוסקות כיום בעיקר באותם ערכים, אידיאלים ואמונות ולא בהתנהגות הנראית לעין. כפי שגירץ רואה זאת (על פי רעיון של מקס ובר), היות שהתרבויות הן רשתות המשמעות שטווה האדם בעצמו והוא כעת אחוז בהם. ובמקום אחר כתב: “מערכת סדורה של משמעות וסמלים, שעל פיה מתנהלת האינטראקציה החברתית”.

מקור המילה העברית ‘תרבות’ הוא מקראי: “וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה׳ אֶל יִשְׂרָאֵל.” (במדבר ל”ב, יד). על פי מילון העברית המקראית של קדרי מקור המילה הוא באכדית: “תרבּוּתוּ” (tarbûtu) שפירושו “חניך” או “תלמיד”